פריצת גבולות הפרת זכויות היוצרים שיש בשנים האחרונות גורמת לחקיקת חוקים יותר ויותר דרקוניים כנגד המפרים. חלק מהחוקים הופכים להיות בעייתיים משהו – כמו למשל חוקים שנועדו לנתק משתפי קבצים מהרשת גם ללא משפט וללא הוכחות. כפי שכמעט נעשה בצרפת למשל. וכפי שידוע לנו מתקדים העישון – חוקים שנחקקים בארצות אחרות יגיעו גם לארץ מתישהו.
חוקים נגד הפרת זכויות יוצרים נחקקים בעקבות לחץ של חברות התקליטים והקולנוע על מנת למנוע או לפחות לצמצם את תופעת שיתוף הקבצים. במסגרת החוקים האלו, ספקיות אינטרנט נקראות לחסום משתמשי אינטרנט ולהוריד מהאוויר אתרי אינטרנט שמפירים זכויות יוצרים. לעתים ללא מעורבות של שופט.
בעוד שהחקיקה הזו יכולה להיות מעניינת אך לא רלוונטית עבור רוב האנשים שאינם מורידים סרטים או מוזיקה מסיבות אלו ואחרות. בזמן האחרון מצטברות עוד ועוד עדויות שהחוקים האלו מנוצלים על ידי תאגידים למטרות שונות לחלוטין מהכוונות של המחוקק. מטרות שרלוונטיות מאד עבור כל אזרח המשתמש ברשת האינטרנט.
הבלוג בוינג-בוינג מפרסם מקרה מטריד כזה. בבלוג פרסמו מודעת זוועות של המעצב ראלף לורן שבו מראים דוגמנית שבאמצעים פוטושופיים בעליל הורזתה עד לרמה שהיא בלתי אפשרית. כנהוג בבלוג, העלו תהיות (ולא מעט לעג מוצדק) על כשרון המעצב הגרפי, ועל שיקול הדעת של מי שאישר את הזוועה. עד כאן הכל מקובל. אך מסתבר שמישהו באגף השיווק של ראלף לורן לא היה מרוצה ופנה בתביעה למשטרה ולספק האינטרנט של האתר להוריד אותו מהאוויר בשל הפרת זכויות יוצרים. כפי שהבלוג עצמו מדווח, רוב מחלקות המשטרה נוטות לנהוג כזרוע המבצעת של זכויות היוצרים ולהשבית מייד את האתר הפוגע. במקרה דנן זה לא היה כך ואנשי הבלוג לא רק שלא הורידו את התמונה אלא גם פרסמו את מכתבי האיום והודיעו לחברת ראלף לורן שהם מוזמנים לתבוע.
לתביעה שכזו אין כמובן סיכוי בשום בית משפט כיוון שבהחלט מותר לפרסם תמונה על מנת להעביר עליה ביקורת – מה שנקרא במשפטית מדוברת שימוש הוגן. את זה סביר להניח שחברת ראלף לורן יודעים יותר טוב ממני, אך היה מי שחשב שבאמצעות שימוש בהחמרות החדשות של חוקי זכויות היוצרים, הוא יצליח לסתום את הפה לאלו שמבקרים אותו.
מילא אם היה מדובר במקרה בודד, אך מקרים כאלו קורים יותר ויותר – גם אצלנו בישראל. לפני מספר חודשים התקיים מאבק מתוקשר של היוצרים כנגד הזכייניות. במסגרת אותו מאבק, בוצעה פעולת מחאה באולפן ערוץ 24 וסרטון פעולת המחאה הועלתה במסגרת המאבק ליוטיוב. עד כאן הכל טוב ויפה. אך זכיינית הטלוויזיה הדורסנית (והבהמית לטעמי) קשת, שהיא בעלת ערוץ 24, פנתה ליוטיוב וביקשה להוריד את הסרט על סמך חוק זכויות היוצרים. הבקשה במקרה הזה נענתה והסרט ירד. בעקבות פעולה משפטית של איגוד הבמאים והתסריטאים יוטיוב ביטלה את ההסרה.
דוגמאות לשימוש בחוקי זכויות יוצרים למטרות דרקוניות לא חסרות. מה שמדאיג יותר הוא כל אותם מקרים שבהם תאגידים וגופים בריוניים פעלו נגד אנשים וגופים שהעדיפו להתקפל ולמחול על חופש הביטוי. נכון, חופש ביטוי הוא לא חופש לשתף יצירות מוגנות בזכויות יוצרים. אך הגנה על זכויות יוצרים לא אומרת שיש צורך לצנזר את חופש הביטוי. לטעמי על המחוקק הישראלי להתערב בנושא עוד לפני שיהיה מאוחר מדי.