במאמר הזה אני אחרוג מהקו הטכני שמאפיין את רוב הפוסטים בבלוג הזה ואכתוב יותר על מה שמעסיק לא מעט מתכנתים ואנשים טכניים ותופס לא מעט כותרות – המשבר בבורסות וההשפעה שלו על שוק ההייטק והמתכנתים בישראל כאשר חלק מהכותרות זועקות מילה מאוד מאוד מפחידה: מיתון. המילה הזו, שמתארת מצב כלכלי נתון, הוא מצב שחלק מקוראי שורות אלו לא מכיר כלל וחלק אחר מכיר אולי כזכרון אפל כתלמידי תיכון. שוק ההייטק לא היה במיתון משנת 2009 בערך ובשנים האחרונות הוא נמצא בתנופה משוגעת. זו הסיבה שלא מעט ממש מוטרדים מהעניין הזה. גם העיסוק והבחישה התקשורתיים בשוק ההייטק והפמפום של העיתונאים והטוקבקיסטים שמייחלים לעתים בגלוי לכך ש"הכל ייגמר" לא מוסיפים לשלוות הנפש.
אז באתי לעשות קצת סדר ואולי להקל על העניינים. מי אני ולמה דעתי חשובה? מעבר לכך שאני מתכנת בתפקיד בכיר בחברת הייטק (סולוטו) וכבר אדם בוגר (45 השנה) וחוויתי את משברי 2000 ו-2008. יש לי גם השכלה כלכלית ואני גם עיתונאי טכנולוגיה בהארץ. אז יש ידע בנושא שאני שמח לחלוק. הפוסט הזה מיועד לאנשים מקצועיים בתעשיית ההייטק ואינו כולל מידע על איך להערך למיתון מבחינה פיננסית. רק מבחינה מקצועית.
הפוסט הזה מלווה פרק בפודקאסט ״עושים תוכנה״ שבו השתתפתי. מומלץ מאוד להאזין לפרק.
מה זה מיתון? לוקח זמן להבין שזה מיתון. לקחים משנת 2008
מיתון היא הגדרה כלכלית פשוטה – כשהמשק לא צומח (צמיחה שלילית או התכווצות) או שהוא לא צומח מספיק. איך אנו רואים צמיחה? ברוב החברות במשק יש גידול במכירות, הן שוכרות יותר אנשים, אנשים מרוויחים יותר כסף וקונים יותר וחוזר חלילה. כך יש לנו בעצם צמיחה. מאיפה הצמיחה מגיעה? לפעמים מילודה טבעית. יש גידול של אחוז בשנה אז יש גידול של אחוז בכל מה שצריך לקנות במדינה (ירקות, דיור, בגדים וכו'). לפעמים מגידול אקסוגני. אנשים מייצאים מוצר או שירות שצריך, כמו למשל שירותי תכנות ומרוויחים יותר וקונים יותר וכמובן שיש סיבות רבות אחרות שפוסט זה צר מלהכילן. כשיש צמיחה כולם שמחים ומאושרים. אבל בדיוק כמו צמיחה יש גם מיתון. בואו ונתאר מיתון קלאסי. הצמיחה במשק גורמת לעליית מחירים לא מבוקרת. יש גידול במכירות, אין אבטלה במדינה והחברות מעלות את השכר כדי לשכור עוד אנשים, אנשים מרוויחים עוד יותר כסף וקונים עוד עם גידול במכירות אבל החברות לא מצליחות לשכור אנשים ופשוט מעלות את מחיר הסחורות והשירותים. זה נקרא אינפלציה. על מנת לקרר את האינפלציה, המדינה מעלה ריבית – מעלה את מחיר הכסף. כאשר מחיר הכסף עולה קורים לא מעט דברים ונדבר על כמה מהם: ראשית חברות מצמצמות פעילות ולא מנסות להגדיל ייצור כי הגדלת הייצור משמעה לקיחת הלוואות ומחיר ההלוואה מתייקר. שנית, אנשים לא ממהרים להשקיע בבורסה כי הם יכולים לקבל ריבית על פקדון. שלישית, אנשים שיש להם הלוואות – ההלוואות מתייקרות והם מצמצמים צריכה. צמצום צריכה גורם להורדת מכירות, חברות מפטרות אנשים (זה החלק שבו נתמקד), הם צורכים פחות ואז יש עוד הורדת מכירות. הירידה במכירות גורמת לירידת מחירים (ריאלית או נומינלית), הבנק המרכזי מוריד את הריבית והשוק חוזר לאיזון. המשימה של הבנקים המרכזיים היא להגיע למצב של פריחה יציבה אבל לפעמים דברים יוצאים מכלל שליטה ואז נעים במטוטלת של מיתון ופריחה גדולה. בשנים האחרונות, יותר נכון משנת 2009, היתה פריחה בכלל המשק, גם במשקי חו"ל ובמיוחד בתחום ההייטק. עכשיו מדברים על כניסה לתקופה של מיתון. הבנקים המרכזיים מעלים את הריבית, מניות יורדות, ביקושים יורדים.
מיתון או האטה הוא חלק ממחזור החיים הכלכלי וחלק בריא. אבל לוקח זמן להבין שאנחנו במיתון. במיוחד כשאנחנו חווים את ההווה ולא מסתכלים עליו כעבר. מהניסיון שלי במשבר של 2008, לקח לנו זמן להבין שאנחנו במיתון. שיחות הברזיה היו על העיתונאים שמגזימים, כשהיו שמועות ראשונות על פיטורים אמרנו שזו חברה אחת או שתיים. זה לא היה "בום" של מיתון ולקח זמן להבין שאנחנו בבעיה. לי באופן אישי נפל האסימון כאשר חבר שרצה לצאת מהחברה שעבדתי בה בזמנו חיפש באתרי הדרושים ולא מצא כלום. ממש כלום. והוא היה מתכנת ג'אווה. משרה שהיתה מבוקשת מאוד. מהרגע הזה בעצם הבנתי שאנחנו במיתון. היו כאלו שהבינו לפני והיו כאלו שאחריי. כשיש מיתון אין איזו הכרזה דרמטית או איש עם דגל שרץ. הנתונים המצביעים רשמית על מיתון מגיעים רק אחר כך.
האם אנחנו במיתון עכשיו? לקראת מיתון?
העתיד הוא בלתי ידוע. כשהחל משבר הקורונה היינו בטוחים שאנחנו נכנסים למשבר ולמיתון ממשי, היתה מגפה, סגרים, הבורסה נחתכה בעשרות אחוזים והביקוש לעובדים נחתך גם הוא. הנה ציטוט שלי מאפריל 2020:
פחות מחודשיים אחר כך והמצב בשוק העבודה נראה אחרת לגמרי ואף אחד לא דיבר על מיתון. אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. לא אני, לא אתם, לא אף עיתונאי ולא אף אדם. אנחנו יכולים לשער ולנחש אבל אלו יהיו השערות וניחושים. כרגע עושה רושם שנכנסים למיתון, אבל האם זה יהיה נכון? לא יודע. וזה אולי הדבר הכי חשוב לדעת: אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. גם לא העיתונאים הכלכליים המבריקים ביותר. גם אם יהיה מיתון, אף אחד לא יודע איך הוא בדיוק יראה וכמה זמן הוא יקח.
המיתון של שנת 2008 בישראל היה קצר יחסית אבל המיתון של 2000 היה אכזרי וארוך והשתלב גם עם משבר כלכלי שהיה בישראל וגל פיגועי טרור ונמשך בפועל עד 2003/2004. מה יהיה עכשיו ואם יהיה? אף אחד לא יודע.
אז אחרי שלמדנו שיש כזה דבר שנקרא מיתון אבל לא בטוח שהוא עכשיו וגם אם הוא יהיה יש סיכוי שהוא יהיה שונה מהמיתונים הקודמים – צריך להבין אם אנחנו רוצים להערך לו. מיתון, גם אם נחמוק ממנו עכשיו, יהיה מתישהו. גם אם עוד שבוע או חודש מסתבר שהאזהרות על מיתון והכותרות הכלכליות הן דיבורים באויר – מתישהו יהיה. ואז נשאלת השאלה:
1. צריך להערך למיתון?
2. אפשר להערך למיתון?
התשובות לשתי השאלות האלו בעצם נובעות ממי שאתם והמקום שלכם בחיים. יש הבדל משמעותי בין ג'וניור צעיר שעושה את צעדיו הראשונים בתעשיה לבין ג'וניור מבוגר יותר שיש לו ילדים או לבין ארכיטקט מקשיש וממורמר שהילדים שלו גדולים ממש. יש הבדל משמעותי בין אדם שיותר אופטימי וחסין לחרדות לבין אדם פסימי וחרד (זה אני!) – אני מנסה לתת מענה לכולם אבל כאמור אם מה שאני כותב פה מרגיז אתכם ונשמע לכם לא נכון – כנראה שעבורכם לא נכון. אין פתרון שמתאים לכולם. בדרך כלל כשאני כותב על הערכות למיתון אני מתייחס למצב של מניעת אבטלה ופיטורים.
אז איך נערכים למיתון כאשר הוא מגיע ואנחנו לא עובדים
לפעמים המיתון מגיע ותופס אותנו כאשר אנו לא עובדים. או בגלל חוסר מזל (חברה נסגרה במפתיע, קיצוצים אכזריים) או בגלל בחירה אישית שלנו – לקחנו חופש ארוך כאשר לא היה מיתון ועכשיו פתאום אנחנו בתחילת המיתון וללא עבודה. במקרה הזה – צריך להיות מוכנים לכך שזה הולך להיות יותר קשה. בניגוד לעבר שבו חטפו כל מי שהיה יודע פייתון והיה לו דופק (או דופק עד לפני זמן קצר), כאשר יש מיתון אנחנו יותר בבעיה. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. גם בתקופת הטירוף של 2008 אנשים מצאו עבודה. ייתכן שבשכר יותר נמוך וייתכן שלקח להם הרבה הרבה יותר זמן, אבל מיתון זה לא קפאון. כן צריך יותר להתאמץ כדי למצוא עבודה וכדאי לדלג להמשך המאמר שבו אני נכנס לאיך מגדילים את האטרקטיביות שלכם בפני מעסיקים. בהמשך המאמר זה תיאורטי, אבל אצלכם זו כבר המציאות.
אני עובד בחברה כבר – האם המיתון צריך להטריד אותי? מקסימום אצמד לכיסא!
במקרה הזה יש צדק במה שאומרים – עדיף להיות עשיר צעיר ובריא מאשר עני זקן וחולה ובשעת מיתון עדיף לעבוד בחברה גדולה, ותיקה, יציבה עם תזרים מזומנים נאה. אבל חשוב להדגיש שלא תמיד זה נכון. כשהייתי קצת לפני גיל 40 עזבתי את חברת HPE שהיתה אז חברה גדולה, יציבה מאוד, ותיקה מאוד ועם מוצרים שמרוויחים יפה מאוד. היו כאלו שהרימו גבה – לעזוב חברה טובה ויציבה שאני יכול להמשיך בה עד הפנסיה? מה שקרה הוא שתוך פחות מחודש היו קיצוצים משמעותיים ב-HPE (לא הייתי מודע אליהם כשעזבתי) שנמשכו לאורך שנה בה HPE בעצם פיטרה מאות מתכנתים. כלומר – שום דבר הוא לא ערובה לכלום. יש חברות סטארטאפ קטנות שיצלחו את המשבר בענק ויש מבוססות שלא. מה שכן, גם בחברות יציבות וגדולות במיתון יש לחץ ותנהגות או תפוקה שעוברת כאשר יש מצוקת עובדים, עלולה לגרום לפיטורין כאשר יש מיתון.
אז מה עושים?
אם הגעתם לפה ולא השתכנעתם שאתם צריכים לעשות משהו – בין אם אתם בטוחים שכל המיתון-שמיתון הוא קשקוש עצום ובין אם אתם בטוחים שתסתדרו ובין אם אתם לא טיפוסים דאגניים או חרדתיים או שיש לכם כוח ועוצמה כלכליים? אז באמת מצבכם טוב! מבחינה סטטיסטית סביר להניח שתהיו בסדר גמור. מטרת הפוסט הזה היא לא לעורר חרדות אצל מי שאין לו.
אבל אם יש לכם חרדות? אם אתם באמת חוששים? המשך המאמר הזה הוא עבורכם. אני גם טיפוס חרדתי וחושש. הבעיה היא שהעתיד הוא לא ידוע ובגלל שהוא לא ידוע הוא עוד יותר מפחיד. חלק נכנסים למרה שחורה, קריאה אובססיבית בחדשות וכתיבת טוקבקים מרובה. אני מציע דרך אחרת – התמודדות באמצעות עשיה. כל אחד לפי יכולתו. במקום לכתוב עוד טוקבק או להתלונן בפייסבוק/טוויטר על ניפוח חדשותי – כן להתמודד חזיתית עם החשש והפחד של המיתון – הפחד שאני אהיה מובטל, שהיכולות שלי לא יספיקו כדי להתקבל לעבודה כשכיר. זה מה שאני עושה ועובד תמיד עבורי. הנה מה שאני עושה:
פיתוח סיגנלים
סיגנלים הם כינוי לדברים שמסתכלים עליהם בקורות החיים ומשכנעים את המעסיק שאתם עובדים טובים. סיגנלים לא יחליפו ראיון עבודה ועדיין תידרשו לעשותו ולעבור אותו היטב. כמו כן, כשאין מיתון לסיגנלים אין חשיבות גדולה אצל רוב האנשים, אבל כשיש מיתון ואתם מחפשים עבודה, או שבוחרים את מי כן לשמור בחברה במקרה של קיצוצים, הסיגנלים הם חלק חשוב. הם גם חלק חשוב (אולי לא עיקרי, אבל חשוב) במסלול התקדמות מקצועי.
הסיגנל הברור ביותר הוא השתתפות כמרצה במיטאפים, סדנאות, כנסים וכנסים בינלאומיים. נכון, יש מרצים מעולים שהם עובדים גרועים וההיפך. אבל אם אתם מרצים ומשתתפים באירועים כאלו באופן פעיל זה סיגנל חזק מבחינת קריירה. אם יהיו שני מועמדים זהים לחלוטין שההבדל היחידי בין שניהם הוא שאחד מרצה במיטאפ והשני לא – המועמד הראשון יוזמן לפניו. כאשר אין מיתון ויש ביקוש חזק לעובדים? פחות חשוב, אבל כאשר יש? זה חשוב. אם יש לכם את זה, זה הזמן להיות פעילים ולהגיש הצעות להרצאות במיטאפים ובכנסים. יש מיטאפים וכנסים המאפשרים גם הרצאות בזק של 10 ו-15 דקות, לכל מי שחושש להרצות הרצאה באורך מלא.
סיגנל נוסף הוא מעורבות ויוזמה בקהילה – מהשתתפות פעילה בקבוצות מקצועיות (לא מריבות על פוליטיקה אלא מענה מקצועי לשאלות מקצועיות) ועד ניהול ויוזמה בפועל של קבוצות כאלו. פה זה מאפשר לאנשים עם פחד קהל או פחד במה גם להתבלט. ניהול והובלה של קבוצות מקצועיות – בין אם מדובר בקבוצת פייסבוק המוקדשת לשפת תכנות, קבוצת מיטאפים איזורית למתכנתים או ערוץ יוטיוב מצליח. פעילות כזו היא סיגנל טוב. לא כולם חייבים להיות ענקיים בסדר גודל של "צרות בהייטק", אבל גם פעילות קטנה היא בולטת מספיק.
לא כולם טובים או רוצים להיות טובים בפעילות שמערבת אינטראקציה חברתית, אבל סיגנלים אחרים הם למשל פרופיל חזק ב-StackOverflow, מאמרים טכניים באנגלית ב-medium או בלוג טכנולוגי זה או אחר. גם פה – מדובר בסיגנל חזק.
את הדבר הכי חזק השארתי לסוף – תרומה לקוד פתוח. כתבתי במקומות אחרים כמה חשוב לתרום לקוד פתוח. זה סיגנל חזק במיוחד. אדם שתורם קוד לפרויקט קוד פתוח משמעותי וגדול או מחזיק ריפוזיטורי של קוד כזה – זה אומר עליו המון. מעבר לעובדה שאפשר להתרשם מהקוד שהוא כתב באופן לא אמצעי – זה אומר שהוא יודע לתקשר עם אנשים אחרים ובאנגלית, להכנס (במקרה של תרומה) לקוד קיים, להבין ולפתור בו בעיות. אם החברה משתמשת בפרויקט אז על אחת כמה וכמה. זה סיגנל חזק ממש.
לצערי יש בתחום (או יותר נכון בתרבות הישראלית) כל מיני סטיגמות וחסמים תרבותיים מוזרים נגד סיגנלים כאלו. כל מיני משפטים כמו ״והצנע לכת״ או ״מי שעושה לא מדבר״ וכל מיני אמרות שפר שהגיעו ישירות משנות החמישים – אבל אם תשימו את עצמכם בנעלי מעסיק – ככל שיש יותר סיגנלים כאלו כך יהיה רצון יותר חזק לפחות לקרוא לכם לראיון עבודה – וזה הפחד הכי גדול – שלא יהיו עבודות בכלל. החשיבות של סיגנלים כאלו קטנה יותר בזמן פריחה אבל גדולה משמעותית בזמן מיתון.
בדיוק כפי שאתם תסתפקו בכל טכנאי מזגנים באוגוסט, בתנאי שיסכים לבוא ויהיה לו דופק לעומת טכנאי מזגנים בחודש אפריל (עונות מעבר זה תקופות יובש בתחום המזגנים) שפה בהחלט תפשפשו בדירוג שלו באתר הדירוגים או באתר האישי שלו ובסיגנלים אחרים שיש לנו לבעלי מקצוע. כך גם בעלי חברות סטארטאפ או מנהלי פיתוח. הנכונות שלהם לקרוא למועמד לראיון עבודה היא יותר גבוהה כאשר יש סיגנל. אם אתם מצליחים או לא באתגר הטכני זה סיפור אחר. אבל כנראה שסיגנלים מרובים יסייעו לכם בכל מה שקשור להגעה לראיון.
כמובן שעודף סיגנלים יכול לפתוח לכם גם דלתות לתפקידים שבכלל לא מתפרסמים בשוק ובכלל להועיל גם לגיוון מקורות התעסוקה. מי שכתב על זה בהרחבה זה מורד שטרן בספרו ״שובר שוויון: על כוחם של רשתות הקשרים, הקהילות והמיתוג האישי״ (ספר חשוב מאוד לדעתי) שמומלץ מאוד מאוד לקרוא שעוסק בדיוק בזה.
אם יש לכם חרדות או חששות בנוגע למיתון – בניית הסיגנלים האלו יכולה להיות דרך מעולה להתמודדות. במקום לחשוש מהמיתון, זו דרך מעולה להתמודד איתו. מעבר לכך שאכן הבנייה של הסיגנלים מועילה לידע המקצועי שלכם. תרומה לקוד פתוח בוודאי תורמת לכישורים המקצועיים שלכם, גם הרצאה או פוסט, שכדי ליצור צריך להשקיע המון במחקר ובלימוד של הנושא. מעבר לכך, הסיגנלים האלו יוצרים קשרים שמסייעים במציאת עבודה אבל גם בהזדמנויות אחרות ובהחלט מסייעות גם בגיוון מקורות התעסוקה, שעל כך ארחיב בהמשך.
פיתוח יכולות מקצועיות חדשות
אחד מהדברים שעוזרים לי באופן אישי להתמודד עם החרדה הוא להרחיב את הידע המקצועי שלחי – כיוון שככל שאני יודע יותר כך אני יותר אטרקטיבי להעסקה וגם נפתחות בפני אפשרויות מקצועיות אחרות. בתקופת פריחה מדובר . בין אם העמקה בתחום שלי ובין אם בהתפתחות לתחומים אחרים. בשנת 2008/2009 החלטתי להתמקד במסדי נתונים. דבר שידעתי "חצי כוח" בערך. כלומר ידעתי מה זה שאילתות וידעתי לכתוב SELECT בצורה סבירה, אבל לא מעבר. השקעתי זמן בלימוד של מסדי נתונים ומבני נתונים – מהשאילתות הבסיסיות ועד מבני נתונים (כולל ללמוד מבני נתונים באוניברסיטה) וכך שדרגתי את היכולת שלי. במהלך המשבר לא הייתי צריך לשמחתי למצוא עבודה, אבל זה בהחלט סייע להרגשה הפנימית שלי וליכולת שלי להתמודד עם אי הודאות והחרדה. פיתוח יכולת מקצועית חדשה לא חייב להיות דווקא הרחבה של המקצוע הקיים אלא ניתן ללמוד דברים אחרים שפותחים אפיקים מקצועיים נוספים.
פרילנסינג וגיוון תעסוקתי
כשהייתי קטן לימדו אותי שהדבר הכי חשוב הוא עבודה ופיטורים, בטח בגיל מאוחר יחסית, הם אסון. אבל אף אחד לא אמר לי שאדם יכול לעבוד בכמה עבודות במקביל. גם כשכיר בעבודה עיקרית אבל גם בעבודות נוספות – שמרחיבות את המגוון התעסוקתי וגם גורמים לעלייה בבטחון העצמי ואיך רואים דברים. לא מעט כתבו על כמה חשובות למצוא מגוון מקורות הכנסה אז אני רוצה דווקא להתמקד בתחום ההייטק – בגדול המשכורת בתחומים הטכניים בהייטק לגמרי מספיקה ואין לחץ כבד של גיוון מקורות תעסוקה כמו במקומות אחרים שבהם הכסף הוא דרייב חזק. גם הרבה אנשים לא מדמיינים שיש כזה דבר שנקרא גיוון מקורות תעסוקה בהייטק. אבל יש – מעבודות פרילנסינג שקשורות לתכנות – למשל סיוע ויעוץ טכני לבוני אתרים (או בניית אתרים וממשקים ללקוחות פרטיים) ועד הוראה ולימוד. זה תורם מאוד גם לחוסן הנפשי (אני אוכל להכניס כסף ולהיות מועסק גם במצבים של מיתון כבד) וגם לפרודוקטיביות המקצועית.
מבחינת מס – אין שום בעיה לפתוח עוסק פטור (בעבר נקרא עסק קטן) עם רואה חשבון ולדווח על ההכנסה כחוק. העלות היא 1000 ש״ח (בערך) של רואה החשבון לשנה. אם ההכנסות עולות מעל 100,000 ש״ח בשנה צריך עוסק מורשה ואז העלות עולה ל-4,500 ש״ח בערך לשנה. מה שכן – במקרה של אבטלה – הכנסות נוספות כעצמאי מקוזזות מקצבת האבטלה שמגיעה לכם. אז שימו לב לזה.
מבחינת ניהול זמן – אם יש לכם ילדים קטנים או הורה חולה ואין לכם זמן לנשום – אולי זו לא הדרך בשבילכם. אבל אם אתם רואים יותר מדי טלוויזיה, בוהים יותר מדי זמן בפיד הארור של פייסבוש, אינסטוש או טיקטוק – יש מצב שתוכלו לארגן את זה בנוסף לעבודה מלאה. חלק גדול מעבודות הקוד כפרילנסינג הן עבודה מהבית בשעות גמישות.
תמיד עולה השאלה מהיכן משיגים לקוחות – אם יהיו לכם מספיק סיגנלים, וגם אתר ברור שבו מפורטים השירותים שלכם – הלקוחות יגיעו לבד. ובאמת מבחינת בטחון עצמי? מדובר בבוסט משוגע. גם לומדים כישורים נוספים – גם טכניים וגם לא. באופן אישי, אני עצמאי כבר הרבה שנים בנוסף להיותי שכיר וזה מאוד מועיל להתמודדות עם פחד ממיתון – למרות שאני לא זכאי לדמי אבטלה. כאמור לשיקולכם.
התקדמות ותרומה בעבודה
זה כמעט מובן מאליו – אבל ככל שתתקדמו ותתרמו בעבודה הנוכחית שלכם כשכירים – זה יסייע ממש. גם אם יש קיצוצים בחברה וגם אם החברה שוקלת להחליף עובדים חלשים יותר בעובדים חזקים יותר כי יש מיתון. תרומה בחברה זה לאו דווקא שעות על גבי שעות של עבודה (זה גם פחות יעיל) אלא יותר לשנות את ה state of mind – בין אם להיות יותר מעורב בפרויקטים או לקחת ownership על פרויקטים. בין אם להרצות או להדריך במסגרת העבודה או להכנס לפרויקטים רוחביים יותר בנוסף לעבודה השוטפת. לא מעט כתבו לפני על התקדמות במסלול מקצועי. רותם הבר, שהיא מנהלת קבוצת פיתוח בסולוטו, דיברה על כך בפודקאסט עושים תוכנה https://www.osimhistoria.com/software/ep105-great-developer – אני ממש ממש ממליץ לשמוע את הפרק הזה.
סיכום
לסיכום הפוסט הארוך הזה – מיתון הוא דבר שקורה ויקרה. אנחנו לא יכולים לדעת אם זה קורה עכשיו (למרות כל הסימנים) כי צריך פרספקטיבה של זמן, אבל גם אם לא עכשיו? זה יקרה ולא מעט אנשים לא חוו מיתון או אפילו שוק עבודה סביר. יש אנשים שמתעלמים באלגנטיות מהכותרות המפוצצות בעיתונים או שיש להם כסף והם בטוחים בהתמודדות עם כל משבר כלכלי או תקופה של פיטורים. אם אתם מאלו? הרווחתם. אבל אם אתם חוששים ממיתון ממגוון סיבות אובייקטיביות או סובייקטיביות – יש מה לעשות כדי להתמודד חזיתית עם הפחד והחששות: פיתוח סיגנלים, שיפור יכולות מקצועיות, גיוון מקורות תעסוקה והפיכה לנכס בעבודה הם רק חלק מהאסטרטגיות הפעילות שבהן אפשר לנקוט. חלק מהן גם יוצרות עוד כסף שמגדיל את החוסן הכלכלי שלכם.
3 תגובות
מעולה! (המאמר – לא המיתון) תודה!!
יש פה טייפו:
הידע המקצועי שלחי
חוץ מזה מאמר מעולה, גם אחרי שנה 😃
אהבתי את המאמר ובמיוחד את הקטע על סיגנלינג, דרך קו"ח.
אני חש שלא מספיק נחקר הצד השני של עבודת המראיינים.
אלו נוטים לקרוא באורח טכני/ליניארי קו"ח.
דומה שקוראי קו"ח הנדרשים לסנן מבין מאות מועמדים את הרלבנטיים ביותר הם יעד הכשרה קריטי הן לארגונים והן לעתיד הענף.