זה תמיד קורה בערב. אף פעם לא בבוקר, או בצהריים, תמיד בערב. בשעה שהכי לא נוחה – או בדיוק שאני עם הילדים, באמצע ארוחת הערב או הסידורים שלפני השינה. או לחלופים באמצע Crunch time מטורף, כשאני נמצא בתוך ‘הזון’ ועשן יוצא לי מהמקלדת.
לא משנה מתי זה, זה תמיד קורה בערב ותמיד זה בטלפון. אף פעם לא במייל. הטלפון מצלצל ואתה רואה על הצד מספר לא מוכר. אתה יודע שלא כדאי לענות ואתה בכל זאת עונה כי לא נעים, ואולי זה משהו טוב, אפילו שאף פעם משהו טוב לא קורה משיחה מטלפון לא מוכר אחרי שעה שבע בערב. אז אחרי כמה שניות אתה עונה.
אתה שומע קול מוכר למחצה: “הי רן! מה העניינים? שנים שלא דיברנו” ומגלה שזה משה (שם בדוי), משה שהיה איתך בתיכון/בצבא/באוניברסיטה או באיזו עבודת סטודנטים קקמייקה לפני כ-15 שנה. כבר שנים רבות שלא דיברתם ועכשיו הוא נמצא בקו השני. כמה התעניינויות ריקות מתוכן בנוסח ‘מה, אתה כבר נשוי?’ ו’מה אתה אומר, עברת לפתח תקווה?’ ו’ידעת שיצחק (שם בדוי) מהכיתה המקבילה יצא מהארון ועכשיו הוא יצחקית?’, חמש דקות שבהן אתה מציץ בשעון ומנסה לנחש את מטרת השיחה הזו, ובדרך כלל, תוך כמה דקות משה (שם בדוי) אומר לך:
‘שמעתי שאתה מתכנת, יש לי הצעה עסקית בשבילך’.
כשאתה מבקש ממנו לפרט על ההצעה העסקית הזו הוא אומר ‘זה לא לטלפון’ ומשכנע אותך להפגש. בדרך כלל בבית קפה גנרי כלשהו כמו ארומה בהרצליה או בתל אביב. אתה ממלמל משהו על לוח הזמנים שלך, על זה שבאמת אין לך זמן אבל בסופו של יום אתה נגרר לבית הקפה ואז משה (שם בדוי) מציג בפניך רעיון מדהים, מלהיב ומרתק – כמו למשל אתר אינטרנט שיחלק אוויר בשקל! כן כן! או אפליקצית פייסבוק שתעשה את אותו הדבר.
הדבר הכי טוב – הוא מוכן שאתה תפתח את זה לחלוטין ובתמורה תקבל 50% מהמיזם. ומה החלק של משה (שם בדוי) בסיפור הזה? הוא יהיה אחראי על השיווק כמובן.
כן, כמובן שהוא נעלב כשאתה אומר לו שאתה לא מוכן לעשות את זה.
שמעתי פעם הגדרה מדויקת ליזמים מהסוג של משה (שם בדוי) – יזמי בית קפה. סוג של אנשים שהמיזם שלהם מתחיל ונגמר בבתי קפה. עכשיו, לא שאני מזלזל באנשים שהמיזם שלהם נולד בבית קפה, חלק מהרעיונות הטובים ביותר נולדו מפגישות בבתי קפה ואני גם אוהב להפגש בבתי קפה. אבל מתישהו, מישהו צריך לקחת את הרעיון הזה מבית הקפה ולקחת אותו אל הבנק ואשכרה לשים כסף. וזאת הבעיה של רוב ‘היזמים’ מסוגו של משה (שם בדוי), הם לא מוכנים אף פעם להוציא אשכרה כסף מהכיס ולשים אותו. הם תמיד ירצו שאחרים ישקיעו זמן, כסף ואנרגיה – אבל לא הם.
אני לא יודע כמה אנשים מהסוג של משה (שם בדוי) קוראים את האתר הזה או את הפוסט הזה – אבל גם אם לא אני אאוורר את הקיטורים שלי פה. אף אחד מהמתכנתים שאני מכיר, כולל אני, לא מוכן להשקיע זמן (וזמן אצלנו זה כסף, חד משמעית) בפרויקט עם אנשים שאין להם רקורד מוכח בתעשיה ושהם לא מכירים היטב. רקורד מוכח אגב, זה לא קורס בשיווק אלא ידע וניסיון. יש לא מעט אנשים שהייתי מוכן להשקיע כסף (או זמן) במיזם שלהם, אבל כל אחד מהם הוכיח את עצמו.
אם אתם באים Out of the blue למתכנת מסוים – וזה לא משנה אם מדובר במייל למתכנת שאתם לא מכירים או בשיחת טלפון לחבר/מכר/קרוב משפחה רחוק שהפעם האחרונה שראיתם אותו היתה בשנות ה-90, כדאי מאד שיהיה לכם מה להציע. אם אין לכם כסף, אין לכם ניסיון – אז כדאי שתתמקדו בלהשיג לפחות אחד מהשניים, כי בלי זה אי אפשר לפתוח סטארט-אפ או ליצור מיזם.
ואם אתם חושבים שאני טועה – אז בהצלחה, רק אל תבקשו ממני להיות שותף שלכם.