למה לכל אחד צריך להיות אכפת מהפרטיות ברשת

אני מאוד אוהב את טוויטר וגם את הדיונים שיש שם – תמיד מקבלים זוויות השקפה אחרות וגם מהר. אחת מהשאלות שחוזרות על עצמן בנושא פרטיות היא: “למה לעזאזל אכפת לי”. כלומר זה לא נעים שבאמת מרגלים עלי, אבל למה זה צריך להיות אכפת לי?

וזו שאלה אולטרא לגיטימית – כלומר עם כל הכבוד למדרון חלקלק, אפשרויות של חברות ביטוח שייקרו פרמיה, תמחור דיפרנציאלי ועוד דברים שאנחנו לא מרגישים/חושבים עליהם ויהיו בעתיד – למה עכשיו צריך להיות אכפת לי בכלל מזה שגוגל או פייסבוק (בעיקר פייסבוק) עוקבות אחרי ומתעדות כל דבר שאני עושה ברשת? מקסימום פרסומות יותר מדויקות. ביג דיל.

אז הנה כמה תשובות פרקטיות שבהן אני לא כותב בכלל על מדרון חלקלק או על תחושות לא נעימות – רק ת’כלס. אני כותב על חברות אבל די ברור לכם שאני מתכוון בעיקר לפייסבוק. ראשית גוגל הודיעה שהיא יורדת מעניין המעקבים ממש לאחרונה ושנית, הדנ”א של גוגל שונה מפייסבוק דרמטית.

המידע שאוספים עלינו

המידע שאוספים עלינו הוא ממש בקנה מידה שאי אפשר לתאר. כל תנועה שלנו באתרי אינטרנט צד שלישי (חוץ מהאתר הזה 🙂 כיוון שפה אין סקריפטים של צד שלישי ) נרשמת ומתועדת ועוברת לשרתי פייסבוק וגוגל. המון תנועה באפליקציות שונות גם. מידע של טלפונים דרך הווטסאפ ודרך אפליקציות אחרות, כל אינטראקציה שלנו. מדובר בג’יגות על גבי ג’יגות של מידע. ממדידה שעשיתי אצלי בבית (עם פיי הול) – כרבע מהבקשות היא תעבורת ריגול/פרסום שהמשתמש לא יזם.

התמכרות

פייסבוק וגם (במידה פחותה הרבה יותר גוגל) משתמשות במידע הזה כדי למכר אותנו לפיד. וכל מי שנכנס לפיד פייסבוק לכמה שניות וגילה שעברו כמה שעות יודע על מה אני מדבר. עידוד ההתמכרות לפיד הוא חשוב – כי המלחמה היא על תשומת הלב של המשתמש וככל שהמשתמש נמצא יותר באקוסיסטם של פייסבוק כך הוא נחשף ליותר פרסומות והחברה מרוויחה יותר.

האינטרס של כל חברה הוא להפוך את המוצרים שלה למהנים לשימוש בדיוק בגלל זה. אבל פייסבוק לקחה צעד אחד קדימה ומשתמשת במידע שהיא אוגרת עלינו לעידוד ההתמכרות וכל אחד שהיה מחובר מספיק לפייסבוק יודע את זה. בדיוק קופץ הסטטוס שחייבים להגיב לו, מה שמצחיק או מעניין אבל לא מעט פעמים מה שמרגיז עד כדי כך שחייבים להגיב לו, מה שמציק ולפעמים מה שאנו שונאים או מקנאים בו. ולא חסרים תיעודים על בעיות פסיכולוגיות שנובעות מחשיפה ברשתות החברתיות. והאלגוריתם הזה, שממכר אותנו, עושה את זה כי יש לו המון מידע עלינו. אנשים בטוחים שפייסבוק מאזינה לנו למרות שהיא לא – כי היא יכולה לחזות במדויק את מה שאנחנו חושבים/רוצים/דנים עליו בזכות המידע הזה. היא יודעת מי החברים שלכם ועם מי אתם מנהלים אינטראקציה, היא יודעת מה אתם והם מחפשים בכל אתר, ממה אתם מתרגשים (יאי! לייק!) מה מצחיק אתכם (סמליל צוחק בתגובה) או מה מעציב אתכם או מכעיס אתכם. והיא משתמשת במידע הזה ככלי נשק פסיכולוגי.

מהניסיון האישי שלי ושל אחרים – לפני כמה שנים התחלתי להגביל דרמטית את הנגישות של פייסבוק למידע שלי: לא העליתי פוסטים אישיים/ תמונות של הילדים. חסמתי את הסקריפטים של פייסבוק באמצעות privacy badger או ublock origin באתרי צד שלישי, עברתי לשימוש בלעדי בפיירפוקס (שחוסמת ביעילות את סקריפטי הריגול של פייסבוק) ועברתי לשימוש בסינגל (במקביל לווטסאפ). גיליתי שהפיד של פייסבוק פתאום נהיה הרבה פחות קוסם לי. אני עדיין עושה שימוש ברשת החברתית – יש שם אנשים יקרים ואהובים ודיונים מעניינים. אבל אני לא כועס. אני לא מתרגז, מקנא או שונא בעקבות שיטוט או בהיה בפיד. והכי חשוב: אני לא נשאב. לא צריך לומר לכם מה זה עשה לחיים שלי.

מפרסמים שליליים

לא כל המוצרים שיש בפרסומות טובים בשבילנו: פרסומות להלוואות בריביות מטורפות. פרסומות לכל מיני יועצים או קורסים שרק אם ניקח אותם נצליח להשיג את אהבת חיינו/ המשרה האידיאלית/ טונות של כסף. פרסומות לדיאטות בזק משתמשות במניפולציות פסיכולוגיות כדי לערער את תפיסת הגוף שלנו.
בעולם הישן היינו חשופים לפרסומות כאלו, זה חלק מהחיים. אך שאיבת המידע מאפשרות לחברות להפגיז אותנו בפרסומות כאלו ובצורה יותר מדויקת. אדם שיש לו מצוקה כלכלית היה נתקל בפרסומות שוק אפור פה ושם – אולי על גבי שלטי אוטובוס, אולי בפרסום חוצות. אבל שאיבת המידע מאפשרת לחברות להפגיז אותו בצורה מדויקת בכל מקום: ביוטיוב, בפייסבוק, בפרסומות באתרים. וכל מי שחיפש מוצר ברשת ולא הקפיד על הפרטיות יודע שהוא יראה פרסומות למוצרים דומים (או אותם מוצרים) שוב ושוב ושוב ושוב. ללא רחם. בעוד שזה סביר שמדובר נניח במוצרים נייטרליים – כמו מקרר או שולחן. זה פחות סביר שמדובר במפרסמים פחות מוסריים שבעלות קטנה מאוד יכולים לטרגט אנשים מאוד ספציפיים ולשכנע אותם, גם באמצעים שליליים. פרסומות של ערעור תדמית הגוף יכולות לדחוף צעירים להפרעות אכילה, אנשים מבוגרים לבעיות כלכליות יותר חמורות, או סתם נוכלים שמפגיזים אנשים בנקודה חלשה בחיים שלהם. ובעלות נמוכה.

ברגע שאני מקפיד על הפרטיות ומחנך את הילדים שלי להקפיד על הפרטיות – אני מונע עליהם את המתקפות הפסיכולוגיות האלו. נכון, חלק מהמפרסמים לגמרי לגיטימיים. אבל החלק הקטן שלא יכול לעשות נזקים אדירים. הרבה יותר מהפרסום ה”רגיל”.

דברים שלא ארחיב עליהם

הבטחתי להיות פרקטי – ונתתי דוגמאות מהחיים האישיים שאני חושב שכל אחד חווה. אבל חשוב לזכור שהקפדה על פרטיות גם מחזקת את עניין אבטחת המידע. לא רק פייסבוק וגוגל מבצעים מעקב ברשת. גם תוקפים אחרים שיכולים לעשות שימוש בפרטים שאותם אתם מספקים ברשתות החברתיות ולא חסרות דוגמאות. מתוקפים עסקיים, שינסו להגיע דרככם למעסיק ועד תוקפים אישיים שפשוט זועמים על משהו שכתבתם ברשתות החברתיות או עשיתם בעולם האמיתי. נכון, לא צריך לשים כובע מנייר כסף על הראש ולהתחבא במרתף – אבל הקפדה על כמה פעולות בסיסיות וקלות להבנה – תסייע לכם מאוד.

מה אפשר לעשות

זה לא קרב אבוד. פייסבוק, גוגל או הסינים לא יודעים עליכם את הכל ואפשר בהחלט להקשות עליהן מאוד. יש שפע של פעולות שאפשר לעשות ברמה הבסיסית ביותר, פעולות קלות במיוחד:

1. התקנת תוספי חוסם פרסומות ublock origins (כרום ופיירפוקס) במחשבים שלכם ובמיוחד במיוחד במחשבי הילדים.
2. שימוש בפיירפוקס הן בנייד והן במחשב. זה באמת דפדפן מאוד מוצלח ויש בו בדיוק את אותן אפשרויות כמו גוגל. אבל יש לו הקפדה גדולה יותר על הפרטיות.
3. מעבר לשימוש ברשתות החברתיות באמצעות דפדפן בטלפון הנייד ולא אפליקציה יעודית. אני עושה את זה כבר שנים: טוויטר, פייסבוק, לינקדאין ואינסטוש – רק באמצעות הדפדפן שלי לי בטלפון. זה קל מאוד וחווית השימוש זהה לאפליקציה (או אפילו יותר טובה) והפרטיות מאוד משתפרת.

תעשו את זה ותראו שאתם נשאבים פחות לפיד, פחות מרגישים רגשות עזים של שנאה, זעם או עצב וקנאה כשאתם נכנסים לפיד שלכם. תקבלו הרבה פחות פרסומות ממוקדות מטרה (הבעיה איתן היא הפרסומות השליליות). הבנים המתבגרים והבנות המתבגרות לא יופגזו בפרסומות שמנגנות על החולשות שלהם במטרה למכור להם דברים שלא צריך.

וגם אם לא השתכנעתם או הסכמתם, אני מקווה שלפחות הבנתם את המניעים של אלו שמקפידים על הפרטיות.