היום Ynet דיווח לראשונה על ספקית אינטרנט שחוסמת אתרי אינטרנט בפקודת המשטרה. באופן לא כל כך מפתיע מדובר בחברת 012 סמייל. החסימה היא חסימה של מספר אתרי הימורים גדולים.
חסימה זו צריכה להדאיג גם אנשים שאינם מתעניינים בהימורים או אפילו מכירים את האתרים. החל מלפני כשנתיים הבלוגוספירה והגולשים הצליחו לבלום את הצעות החוק השונות לחסימת אתרי אינטרנט מתוך הבנה שחסימת אתרי פורנו פדופיליים היא רק התחלה לצנזורה קשה יותר של הרשת. במדינות חשוכות יותר כמו סין, הגנה מפני ‘פדופיליה’ או ‘פורנוגרפיה’ היא תירוץ מצויין לחסימת שלל של אתרים שכל חטאם הוא במתן אינפורמציה שלא נוחה למשטר.
הניסיון האחרון לצנזורת האינטרנט בישראל היה הצעת החוק 892 של חבר הכנסת אמנון יצחק שנבלמה. אך החסימות של אתרי האינטרנט על ידי המשטרה מסוכנות הרבה יותר מכל הצעת חוק שהיא. בעוד שבכנסת הכל גלוי וניתן לראות לפחות את הפרוטוקולים של הועדות השונות ולפנות לחברי כנסת על מנת לתמוך או לטרפד את ההצעה (כמו שעשו) במקרה הזה מדובר בגוף שלקח על עצמו סמכויות לא לו.
נושא חסימת אתרי אינטרנט הוא נושא תקדימי (עו”ד אביב איילון מסביר בכתבה זו למה) ולא ייתכן שהמשטרה מחליטה לקבוע תכתיבים בנושאים שלא הכנסת ולא בית המשפט הגיעו בהם להחלטה. המשטרה לא צריכה להכתיב את הנורמה אלא לאכוף את החוקים. חסימה של אתרי אינטרנט היא לא בסמכות המשטרה – כיוון שלא הוחלט כך לא בכנסת ולא בבית המשפט.
מדוע זה מדאיג אותי? כיוון שחסימות הן מדרון חלקלק שקל מאד לגלוש בו. כיוון שהחסימות נעשות על ידי קצין אלמוני, איש לא מבטיח לנו אילו אתרים יחסמו מחר ואם נדע על זה בכלל. אותו קצין יכול באופן שרירותי לחלוטין להחליט לחסום אתר המספר על עוולות של המשטרה או אתר המתנגד לממשלה הנוכחית או אפילו אתר המתחרה באתר של מישהו קרוב אליו. זה פתח עצום לשחיתות שיכולה להתפרע בלי ביקורת כלל, כיוון שאיננו יכולים לדעת על החסימה הזו.
הצנזורה של אתרים ללא שום דיון או ביקורת ציבורית על ידי גוף שלקח לעצמו סמכות רק כי ‘הוא יכול’ מדאיגה מאד. אני מצפה ממשרד התקשורת ומהממשלה לעשות סדר ולקרוא למשטרה לחדול מלחסום אתרים. זה לא בסמכותה.